תקציר הסרט:

אמו של הבמאי סילבן ביגלאייזן היא בת 95, אך בתוך ראשה היא עדיין בת עשרים - צוחקת, מעשנת, שרה ומנשקת. היא מרותקת למיטה, והוא מבלה לצדה שעות של קרבה, הנעות בין צלילות מוחלטת ודעתנית לבין רגעים של אובדן זיכרון, שבהם היא משתמשת בשפה אחרת: שפת הליטוף. סרט שופע הומור, שמחה ואופטימיות, גם כשהוא נוגע באפשרות הפרידה הקרובה. "אני תמיד נלחמת", אומרת האם. "תמיד יש משהו ששווה בעבורו להחזיק מעמד".