אמו של הבמאי סילבן ביגלאייזן היא בת 95, אך בתוך ראשה היא עדיין בת עשרים - צוחקת, מעשנת, שרה ומנשקת. היא מרותקת למיטה, והוא מבלה לצדה שעות של קרבה, הנעות בין צלילות מוחלטת ודעתנית לבין רגעים של אובדן זיכרון, שבהם היא משתמשת בשפה אחרת: שפת הליטוף. סרט שופע הומור, שמחה ואופטימיות, גם כשהוא נוגע באפשרות הפרידה הקרובה. "אני תמיד נלחמת", אומרת האם. "תמיד יש משהו ששווה בעבורו להחזיק מעמד". 
"עד קצה הזריחה"  זכה בין היתר בפסטיבל דוקאביב 2015 כסרט הטוב ביותר וגם פרס הבימוי ע"י מבקרי קולנוע אירופאים וים-תיכוניים.